עע"מ 2273/03

תקציר

בפסק הדין שניתן ב-7 בדצמבר 2006 נקבע כי השימוש למגורים בדירות נופש במתחם מרינה אינו חוקי, והדגיש את הצורך לשלב נכסים אלה במאגר מידע להשכרה למגורים ציבוריים ותיירותיים. דרישה זו מחייבת כי חוזים למכירות עתידיות ישקפו חובה זו. פסק הדין נובע מיישום עקרונות הבטלות היחסית, המאפשרים להבחין בין הפגם בפעילות חברות הבנייה לבין אופן תיקון הליקוי ללא צורך בביטול מוחלט. החברה להגנת הטבע אימצה גישה זו והבטיחה פתרון מאוזן. בית המשפט הבחין בין דירות שנמכרו לפני 9.12.99 לבין דירות שנמכרו לאחר מכן, והדגיש את הצורך לאזן בין האינטרסים הציבוריים והפרטיים המעורבים. הסעדים כרוכים בהנגשת דירות לציבור למשך חלקים מהשנה וכוללים אפשרויות שונות לציות, כגון השכרתן לתיירים. על הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מוטלת המשימה לאכוף הוראות אלה, ולהבטיח כי הדירות ישמשו את ייעודן לצורכי בילוי ותיירות. כתוצאה מכך, בית המשפט אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר לשמור על אכיפה משפטית תוך התחשבות באינטרסים של צדדים שלישיים ובמציאות השוק. בנוסף, חויבו המערערים בתשלום שכר טרחת משפט, תוך הדגשת האחריות לצד הקפדה על חוקי התכנון ותקנותיו.