תפ"ח 22983-04-22

תקציר

פסק הדין מכיר בהסכמה עם טענת ההגנה כי הוראות החוק הנוכחיות פגומות, דבר המוביל לעמימות ולערעור השקיפות בהליכי התביעה, בניגוד לאינטרס הציבורי שאליו נועדה הוספת סעיף 57א לחוק. סעיף זה נוצר כדי לספק ודאות משפטית ולזרז את הטיפול בתיקי חקירה פלילית, אך פרשנותה של התביעה, המאפשרת עיכובים בלתי מוגבלים בזמני של חקירות חוזרות, אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק לקצר עיכובי משפט לחשודים. סעיף 57א', שהוכנס באמצעות תיקון מס' 87 בשנת 2019, קובע מסגרת פרוצדורלית להגבלת זמני חקירה והעמדה לדין, המחייבת את הסכמת היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתבי אישום מעבר לתקופות אלה. הדיון מדגיש את הקשר ההדוק בין סעיפים 9 ו-57א, תוך הדגשת התיישנות התיישנות מוגדרת מראש שנועדה למנוע הארכה בלתי מוגבלת בזמן באמצעות חקירות מתנהלות, פרצת עבר במערכת המשפט. ההגנה טענה כי התביעה חרגה מלוחות הזמנים הפרוצדורליים שלה עצמה, מה שחייב את ביטול כתב האישום, ללא אישור היועץ המשפטי לממשלה. למרות שנקט הליכי הגנה, בית המשפט מצא את התביעה בלוחות זמנים אך הביע אי נוחות מפרשנות התביעה, שעלולה לגרום לעיכובים בלתי מוגבלים ולסתור את כוונת המחוקק. היועץ המשפטי לממשלה מתבקש להבהיר פרשנויות, בעיקר בנוגע לאישורי כתב אישום בדיעבד, ולהשיב בתוך 45 יום להחלטה סופית בבקשה לביטול כתב אישום.