ת"א 2853/84

תקציר

התיק סובב סביב הפרת פטנט וסופיות פסק דין קודם. מונסנטו, חברה אמריקאית, החזיקה בפטנט ישראלי מס' 37993 והאשימה את מעבדות גשורי בהפרתו. לאחר הליך ממושך, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין. מונסנטו האשימה מאוחר יותר את גשורי בהפרת ההסכם וביקשה צו מניעה זמני. גשורי, יחד עם חברה נוספת, הגיבו בהגשת בקשה לביטול הפטנט. מונסנטו הגישה בקשה למתן צו בית משפט שימנע מהמשיבים לערער על תוקף הפטנט, תוך שהיא מצטטת את פסק הדין הקודם. בית המשפט נעתר לבקשתה של מונסנטו וקבע כי פסק הדין הקודם היווה מעשה של בית המשפט, שיצר השתק ומנע מהמשיבים להעלות טענות נגד תוקפו של הפטנט. פסק הדין, בהיותו פשרה, שילב מאפיינים הן של הסכם והן של צו בית משפט. לכן, ניתן היה לתת לו תוקף כמו כל פסק דין אחר ולא היה ניתן לתיקון בקלות. בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו לטובת מונסנטו, תוך שימת דגש על הזמן והמומחיות הנדרשים לקבלת פטנט ועל האינטרס הציבורי בשמירתם. המחלוקת המרכזית הייתה האינטרס הציבורי בקיום פסקי דין מול האינטרס הציבורי בהבטחת טוהר פנקס הפטנטים. בית המשפט קבע כי האינטרס הציבורי של מונסנטו גובר על זה של המשיבים, שכן פסק הדין לא היה תוצאה של הסכם חפוז ועמד במבחן הזמן. זאת ועוד, המשיבים לא ערערו על ההליך השיפוטי או על ההסכם עצמו. פסק הדין פירט את האיסורים על גשורי ואת התחייבותו לחייב את מי שירש אותו. לפיכך, קבע בית המשפט כי שני המשיבים מנועים מלשלול את תוקפו של הפטנט או לפעול בניגוד לפסק הדין, לרבות בפני רשם הפטנטים. החלטה זו נועדה למנוע התדיינות משפטית מיותרת ולהגן על שלמות מערכת הפטנטים.