בר"מ 9791/09

תקציר

ההחלטה המדוברת נוגעת לערעורו של גבר בן 42 על הארכת אשפוזו הכפוי במוסד לבריאות הנפש. המבקש, הסובל מסכיזופרניה פרנואידית, שוחרר בעבר מאשפוז אך לא מילא אחר הוראות המעקב במרפאה. דיווחים על הידרדרות במצבו של המבקש והתנהגותו המאיימת כלפי משפחתו הובילו לבדיקה כפויה ולצו אשפוז לשבעה ימים. על צו זה הוגש ערעור ולאחר מכן הוארך, בשל מצבו הרעוע של המטופל והסיכון שהיווה לאחרים. הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית האריכה את האשפוז פעמיים, תוך ציון פסיכוזה פעילה של המבקש, הזיות והזיות שמיעתיות שהיוו סכנה מיידית לעצמו ולאחרים. המבקש ערער פעמיים על החלטות אלה, תחילה לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה, וכעת לערכאה גבוהה יותר. בית המשפט העליון דחה גם את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מדגיש את הצורך בריסון במתן רשות ערעור במקרים של "גלגול שלישי". ההחלטה להאריך את האשפוז נמצאה סבירה ובהתאם לחוק טיפול בחולי נפש. החלטת הוועדה, אף שהיא תמציתית, התייחסה לשני התנאים בחוק המצדיקים אשפוז – שיקול דעת לקוי של החולה וסכנה פיזית מיידית. טענות המבקש בדבר היעדר סכנה מיידית והחלטה בלתי מנומקת לכאורה נדחו, שכן ממצאי הוועדות ועברו של המטופל תמכו בהחלטה. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, וצו האשפוז נותר בעינו.