ע"פ 3898/99

תקציר

המערער הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בניסיון רצח ושוד בנסיבות מחמירות (אישום 1) ורצח (אישום 2) ונידון למאסר עולם ועוד שתים עשרה שנים. פסק הדין נבע משני אירועים נפרדים. במקרה הראשון תקף המערער את המתלונן, היכה אותו, חנק אותו וחתך את פרקי ידיו בכוונה לגרום לו לאבד את הכרתו. לאחר מכן גנב המערער את רכבו של המתלונן ונמלט. באירוע השני קיים המערער מין אוראלי עם המנוח, דרש ממנו כסף ולאחר מכן בעט בו בחלציו. משהתנגד המנוח והזעיק עזרה, דקר המנוח מספר רב של פעמים בחלקי גופו החיוניים, והביא למותו. לאחר מכן גנב המערער את חפציו של המנוח ועזב את המקום. באשר לאישום הראשון טען המערער כי נעדר לו היסוד הנפשי הנדרש לניסיון רצח, שכן כוונתו הייתה רק לגרום למתלוננת לאבד את הכרתה. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע אחרת, בהסתמך על הודאותיו של המערער עצמו ועל חומרת החתכים בפרקי ידיו. אשר לאישום השני, טען המערער כי פעל מתוך הגנה עצמית ולאחר מכן איבד שליטה. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלה, בקובעו כי המערער תכנן בקפידה את התקיפה, ומעשיו לאחר מכן העידו על כך שהוא היה בשליטה וביקש להשתיק את המנוח. בית המשפט גם העדיף את חוות דעתו של סגן הפסיכיאטר המחוזי על פני חוות דעתו של מומחה ההגנה. המערער ערער על הכרעת הדין, חזר על טיעוניו הקודמים ובנוסף ביקש עונש מופחת לפי סעיף 300א לחוק העונשין בשל הפרעות נפשיות. המדינה התנגדה לכך, בטענה שהמערער לא הציג כל ראיה למחלת נפש במהלך המשפט. בית המשפט העליון הסכים עם המדינה ודחה את הערעור, תוך שהוא מקבל את ממצאי בית המשפט המחוזי בשני האישומים. עוד קבע בית המשפט כי המערער לא עמד בקריטריונים להקלה בעונש ולא ראה סיבה לעכב את הדיון בראיות נוספות, מה גם שהמערער לא הציג כל ראיה חדשה. השופטת ביניש והשופטת א' גרוניס הסכימו.