ע"א 2055/99

תקציר

המקרה סובב סביב תינוק שסבל מדימום חמור לאחר טקס ברית מילה שבוצע על ידי מוהל. ההורים הביאו את התינוק לבית החולים עוד באותו היום, אך הרופא התורן לא בדק אותו כראוי בשל סירובה של האם להסיר את התחבושת על איברי המין של התינוק. במהלך הימים הבאים ביקר המוהל את התינוק מספר פעמים והבטיח להורים שהכל בסדר. עם זאת, מצבו של התינוק הידרדר, מה שהוביל לנמק של שני שלישים מאיבר מינו. ההורים תבעו את המוהל, את המדינה ואת בית החולים על רשלנות. בית המשפט המחוזי הטיל את האחריות המלאה על המוהל והורה לו לפצות את ההורים. הן ההורים והן המוהל ערערו על החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קבע כי המוהל אכן התרשל ולא עמד בחובת הזהירות המצופה ממנו. עוד קבע בית המשפט כי ברית מילה אינה נחשבת לפרקטיקה רפואית, ולכן לא ניתן להטיל על המדינה אחריות לאי הסדרת אישורי המוהלים. המדינה גם לא יכולה לשאת באחריות למחדל הרופא, שכן לא היה קשר סיבתי בין מעשי המדינה לבין נזקו של התינוק. באשר לאחריות ההורית, בית המשפט מצא כי ההורים לא התרשלו, שכן הם סמכו על הערכות המוהל ולא הייתה להם סיבה לחשוד בחריגות כלשהן. באשר לחבות בית החולים, בית המשפט קבע בדעת רוב כי הרופא היה צריך לגלות יותר יוזמה ולהסביר ליולדת את הסיכונים שבהימנעות מבדיקה. כתוצאה מכך, בית החולים היה שותף ל-20% מהאחריות לנזק. בחלקו על נקודה זו טען הנשיא ברק כי מעשיו של הרופא אינם מהווים רשלנות, ויש להתנער מאחריות בית החולים. לבסוף, בית המשפט הגדיל את הפיצוי בגין כאב וסבל ל-500,000 ₪, המשקף את חומרת הפגיעה.