ע"פ 1556/90

תקציר

בית המשפט העליון ביטל הרשעה בעבירת תעבורה משנת 1987 עקב טעויות פרוצדורליות והתנהלות משפטית כושלת. המערער שלח לבית המשפט הודעת כפירה, שלא נלקחה בחשבון במהלך המשפט, ויצר את הרושם כי הודה באשמה. זאת ועוד, המערער קיבל את הודעת ההרשעה שנתיים לאחר המשפט. על החלטת בית המשפט המחוזי לבטל את ההרשעה ולהאריך את התיק הוגש ערעור, תוך שהמערער טוען לזיכוי מלא. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך הדגשת כשלים פרוצדורליים חוזרים ונשנים. הם הבחינו בין סוגים שונים של עבירות וקבעו כי במקרה זה, עבירה בת שלוש שנים הנושאת כיום אפשרות קנס אינה ראויה לדיון נוסף בבית המשפט. בפסק הדין הוצעו תיקונים בסדרי הדין בבתי המשפט לתעבורה, לרבות שיפור טפסי ההודעה וייעול השימוש בגילי הרשעה. בהחלטה הודגש כי עבריינים אינם צריכים ליהנות מטעויות או עיכובים פרוצדורליים וכי אין צורך בהחזרת התיק לדיון חוזר במקרה זה. תחת זאת, זיכה בית המשפט העליון את המערער.