ת"א 38938-05-11

תקציר

פסק דין זה דן בחבותם של שני נתבעים, שחר נאוס, לשעבר מנהל סניף בנק, וחברו אברהם אלג'ים, לקוח הבנק, בפרשת מרמה ומעילה שגרמה להפסדים כספיים לבנק מזרחי טפחות. ניאוס היה אחראי להלוואות לא חוקיות שנלקחו מהבנק לכיסוי הפסדים בשוק ההון, תוך טשטוש העסקאות. הוא נמלט מהארץ לאחר חשיפת הפרשה ולא השתתף במשפט. הבנק טען כי היעדרותו וחוסר הכחשתו אישרו את הטענות נגדו. הוא חויב לשלם לבנק פיצויים בסך 6,598,335 ש"ח לצד הוצאות בסך 100,000 ש"ח. אלג'ים הואשם בכך שהיה בעל ברית של ניאוס, והפיק תועלת מהמעילות בכספים, דבר שהוא הכחיש. הבנק טען כי ידע או היה עליו לדעת על פעולות המרמה, אך אלג'ים טען כי מדובר בקורבן תמים ששם את מבטחו באדם הלא נכון. הראיות הראו כי אלג'ים היה צריך לדעת על החשבונות המזויפים, ולכן הוא נמצא אחראי לידיעה קונסטרוקטיבית. עם זאת, נמצא גם כי הבנק כשל בחובת הזהירות והאמון כלפי לקוחותיו בכך שלא זיהה את המעילה קודם לכן, שכן לא ביצע ביקורות אפקטיביות והסתמך יתר על המידה על מנהל הסניף. נמצא כי שני הצדדים תרמו לנזק, וחלוקת אחריות שווה נמצאה ראויה. הבנק חויב לנכות רק מחצית מהנזק מחשבונותיו של אלג'ים, ואילו את המחצית השנייה יישא הבנק. בנוסף, 50% מהרווחים שהרוויח הבנק מהפעילות הבלתי חוקית ינוכו מסכום הנזק המיוחס לאלג'ים, כביטוי לאשמת התורם של הבנק. הריבית על יתרת הסכומים הייתה אמורה להיות מחושבת לפי הריביות שהבנק היה משלם לאלג'ים. עוד קבע השופט כי הבנק פעל כדין בניכוי יתרות האשראי בחשבונות שבהם אשתו של אלג'ים הייתה בעלים משותפים, למעט חשבונות ששועבדו באופן ספציפי. כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.