ת"א 37606-06-19

תקציר

בית המשפט החליט לדחות על הסף את תביעת התובעת (המשיבה) כנגד הנתבעים (המבקשים 4-1). התובע ביקש סעד בדמות חשבונות ותשלומים כספיים מהנתבעים, בטענה, בין היתר, לעשיית עושר ולא במשפט ולפגיעה בזכויות קניין רוחני. עם זאת, בית המשפט מצא כי גם אם התובעת תוכיח את כל טענותיה, היא לא תהיה זכאית לסעד המבוקש כנגד הנתבעים. לא התקיימו יחסים חוזיים בין התובעת לבין הנתבעים 1-4, וההפרה הנטענת של זכויות קניין רוחני לא הוכחה בתביעה לסעד. גם בקשתה של התובעת למתן צו למתן חשבונות לא הייתה מוצדקת, שכן לא התקיימו יחסים מיוחדים בין התובעת לבין נתבעים אלה. יתר על כן, הנתבעים לא היו אחראים לכל התעשרות על חשבונו של התובע, שכן לא הייתה להם כל תקשורת ישירה או הסכם עם התובע. היחסים בין הנתבעים לבין הקבלן הראשי (הנתבע 6), ובין הקבלן לתובע, נחשבו לישויות משפטיות נפרדות. גם מכתביו של התובע עצמו לנתבעים תמכו במסקנה זו, שכן הם לא דרשו מהם תשלום אלא ביקשו את שיתוף הפעולה שלהם בסכסוך עם צד אחר. ההחלטה התקבלה על בסיס "מבחן הכתב", הבוחן האם לתביעת התובע יש סיכוי להצליח גם אם יוכחו כל העובדות הנטענות. אמצעי קיצוני זה מגביל את גישתו של התובע לערכאות, אך שמור למקרים חריגים בהם אין לתביעה סיכויי הצלחה. התובע חויב לשאת בהוצאות הנתבעים. בינתיים, בקשת הנתבעים לחייב את התובע להפקיד ערבות בגין הוצאותיהם נותרה ללא מענה, ולצדדים ניתן זמן לשקול גישור.