ת"א 7079-11-11

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה על שכר טרחת עורך דין, במסגרתה תבע התובע, עורך דין במקצועו, את לקוחו לשעבר, הנתבע, על כך שלא שילם את שכר טרחתו לאחר שהפסיק את שירותיו המשפטיים בשלבים מתקדמים. התובע תבע שכר טרחה בסך 165,127 $, המהווים 20% מתגמולי הנתבע מהמשטרה, בתוספת מע"מ, לאחר פרישתו, ושכר טרחה נוסף בגין הטיפול בעניינו המחושב לפי תעריף שעתי של 150$. התביעה הוגשה במקור כפסק דין מקוצר אך בהמשך שונתה להליך רגיל בהסכמת שני הצדדים. בית המשפט מצא כי התובע לא היה זכאי ל-20% מהסכומים שהנתבע קיבל מהמשטרה לאחר פרישתו, שכן הטבות אלה היו ידועות לנתבע טרם ששכר את התובע ולא נבעו מפסק דין או פשרה. בהסכם שכר הטרחה בין הצדדים לא צוין במפורש כי התובע יקבל אחוזים מסכומים אלה. באשר לתביעות הנכות בהן טיפל התובע, קבע בית המשפט כי התובע זכאי רק ל-20% מהסכומים שקיבל הנתבע מהתביעה המקובלת בגין פגיעת האגודל, בסך 5,116 ₪ בתוספת מע"מ. עם זאת, התובע לא תבע שכר טרחה זה בתביעתו. כמו כן, בית המשפט קבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתו לשכר טרחה ראוי המחושב על בסיס שעתי, הן מבחינת מספר שעות העבודה והן מבחינת התעריף השעתי הנתבע. בית המשפט ציין כי הצדדים לא הסכימו על שכר טרחה שעתי, והתובע לא הציג ראיות מומחה לתמיכה בתביעתו לשכר טרחה זה במקרה זה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את תביעת התובע והורה לו לשלם לנתבע 7,500 ₪ שכר טרחת עורך דין, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל, בהתחשב בתביעתו הבלתי מבוססת של הנתבע לניהול התביעה הנוכחית ובעובדה שהתובע היה זכאי לתשלום נוסף מהנתבע, שלא נטען בתביעה.