תלה"מ 21982-01-19

תקציר

לאחר בחינת הראיות שהציגו הצדדים, החליטה השופטת לדחות את התביעה במלואה. השופטת מתחה ביקורת על התנהלותם של שני הצדדים במהלך המשפט, ובפרט על הגשת מסמכים בפורמט חריג וחלקי, ועל צירוף ראיות שלא כדין שאין להתחשב בהן. השופטת הדגישה את הפגיעה של שני הצדדים בכבודם ובפרטיותם של הקטינים בהקלטתם ללא ידיעתם, וציינה כי קיימים אפיקים משפטיים מספיקים בהם יכולים שני הצדדים לנקוט מבלי להיזקק לפעולות אלה. השופט הורה גם לדחות ראיות אחרות שהוגשו על ידי שני הצדדים, לרבות חוות דעת פרטיות ומסמכים אישיים, בשל אופיין המוטה או הדרכים הבלתי ראויות להשגתן. השופט ציין כי יש מספיק ראיות, עדויות ומסמכים זמינים מבלי להתחשב בראיות שנדחו. באשר לבקשת האב לסעד כספי והחזר הוצאות שנגרמו לו בהליכים משפטיים קודמים, דחה השופט את הבקשה. השופט התייחס להחלטות קודמות של בתי משפט אחרים בנוגע להוצאות אלה וציין כי האב לא ייצג החלטות אלה בבקשתו בצורה מדויקת. השופט דחה גם את התביעה לפי חוק איסור לשון הרע, שכן התובע לא הביא ראיות מספיקות לפרסום פומבי או לפגיעה שנועדה להכפיש את הנתבע. השופט ציין כי רבות מהטענות שהעלה התובע לא נתמכו בראיות וכי מעשיו ואמירותיו תרמו תרומה משמעותית להפצת הטענות. כמו כן, השופט מצא כי התובע לא הצליח להוכיח את טענת הניכור ההורי שלו. מהראיות שהוצגו, לרבות החלטות בית הדין הרבני, עולה כי האב לא עשה מאמצים מספיקים לשמור על הקשר עם ילדיו וכי טענותיו לניכור הורי אינן נתמכות באירועים האחרונים. השופטת הדגישה את מורכבותה של הסיטואציה והכירה בכך שהסכסוך המתמשך גרם נזק הן להורים והן לקטינים, אך הגיעה למסקנה כי נזק זה אינו נובע אך ורק ממעשיו של הנאשם. לבסוף, קבעה השופטת כי התביעה לפיצויים נזיקיים אינה מוצדקת, שכן התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין התנהלות הנתבע לבין הפסקת זכויות הביקור שלו. השופט עודד את שני הצדדים לשים את טובת הקטינים בראש סדר העדיפויות והביע צער על כך שעיקרון זה התרחק מבחינתם. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות, והתיק נסגר. פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים.