ת"א 40481-04-20

תקציר

התובע הגיש תביעת הוצאה לפועל נגד הנתבע בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, בטענה כי הסכום הנקוב בשני שטרי חוב שהוגשו נובע מהפרת הסכם זיכיון. הנתבע התנגד וטען כי הבקשה הוגשה שלא כדין, כי השטרות נעדרי תוקף מהותי וכי הוא לא חתם עליהם. בית המשפט הסכים עם טענות הנתבעת, וקבע כי לא ניתן היה להגיש את התביעה לפיצוי מוסכם חוזי ישירות בהוצאה לפועל, אלא הייתה צריכה להיות מובאת בפני בית משפט מוסמך. בנוסף, חתימת הנתבע על השטרות ומסמכים נלווים נוספים הייתה שנויה במחלוקת. התובעת לא הצליחה להוכיח כי הנתבע חתם על מסמך "הערבות הבלתי חוזרת" הקשור לשטרי החוב, דבר שיצר זיקה ביניהם. משכך, דחה בית המשפט את התביעה והורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל, בצירוף שכר טרחת עורך הדין שישלם התובע לנתבע. החלטה זו התקבלה לאחר בחינת הראיות, לרבות חוות דעת מומחים על החתימות, ובהתחשב בחוקים החלים ובפסיקות קודמות. השופט פסק לטובת הנתבע, והגיע למסקנה כי התביעה חסרת שחר ודינה להידחות.