רע"א 8467/06

תקציר

במקרה דנן התייחס בית המשפט לשאלה האם הוגש ערעור בתוך פרק הזמן הנדרש – החל ממועד מתן פסק דין כראוי למערער, על פי תקנות סדר הדין האזרחי. התקנות הרלוונטיות, במיוחד 397 ו-402, קובעות כי יש להגיש ערעור בתוך 45 יום מיום המצאת פסק הדין. לב התיק היה האם פסק דין שנשלח בפקסימיליה, כפי שנעשה על ידי אחד מעורכי דינו של המשיב, מהווה המצאה חוקית (קרי, מסירה) כאשר היא אינה חתומה ונלקחה מהאינטרנט. ההחלטה הדגישה כי עצם ידיעת תוכנו של פסק הדין אינה פותרת פגמים במסירתו. בית המשפט הדגיש כי יעילות שיפוטית וודאות פרוצדורלית נשמרות תוך הקפדה על כללים להמצאה חוקית. עם זאת, תום הלב הפרוצדורלי משחק תפקיד; חוסר תום לב עלול לאפשר התעלמות מטעויות פרוצדורליות אם המערערת תתעכב באופן אופורטוניסטי. במקרה זה טענו המשיבים כי המערערת ידעה על פסק הדין בשל התכתבויות מאוחרות יותר, אך בית המשפט לא מצא ראיות לחוסר תום לב או לשיהוי מצד המערערים. משכך, קבע בית המשפט כי הערעור הוגש במועד על פי מועד המסירה החוקי שקבע בית המשפט, ולא על פי מועד השידור הקודם שנטען על ידי המשיבים. בית המשפט העביר את התיק לבית המשפט המחוזי לדיון מהותי ופסק הוצאות למערער. השופטים פרוקצ'יה ומלצר הסכימו עם פסק דינה של השופטת ארבל, שניתן סופית ב-8 ביולי 2010.