ת"א 889/98

תקציר

פסק הדין עוסק בליקויי בנייה ב-15 דירות שנרכשו על ידי התובעים מנתבע בפרויקט בחיפה. הנתבעת, חברת בנייה, הודתה באחריות לליקויים ולתיקונים, אך ערערה על תביעות הפיצויים של התובעים שהוגשו באמצעות חוות דעת מומחה להערכת עלויות תיקון גבוהות. לאחר שהקבלן המקורי נכנס לפירוק, מומחה שמונה על ידי בית המשפט, למרות האשמות משוחדות בשל תפקידיו הקודמים, העריך את הדירות והשטחים המשותפים. בית המשפט מצא סתירות בין חוות הדעת אך דבק בממצאי המומחה שמינה בית המשפט בשל מעמדן המיוחד, למעט טעויות בולטות. ליקויים נפוצים כללו בעיות בריצוף, אוורור ודלת הממ"ד, בין היתר. הפיצוי של כל תובע חושב על בסיס עלויות תיקון, כולל אחוז קטן עבור פיקוח הנדסי ועלויות תיקון עצמי. חלק מהתובעים קיבלו פיצוי נוסף בגין אי הנוחות, אך בית המשפט דחה תביעות לסכומים גבוהים יותר הקשורים לירידת ערך ללא הוכחות משמעותיות. הנתבעת, שלא תיקנה פגמים מוכרים בזמן, לא הורשתה לתקן אותם בעצמה מעבר לפסק הדין. בית המשפט פסק כי 15% יתווספו עבור תיקון עצמי והשגחה בנוסף לעלויות התיקון וכללו פיצויים לא ממוניים לחלק מהתובעים, בעוד שהוצאות המשפט נפסקו באופן חלקי. פערים בין הפיצויים הנתבעים והפיצויים שנפסקו הובילו לכך ששני הצדדים יישאו בהוצאותיהם. בית המשפט ביקש להגיע לפשרה בנוגע לתביעות צד שלישי כדי לייעל את ההליכים העתידיים.