רע"א 331/17

תקציר

התיק סובב סביב ניסיונה של נתבעת ליזום התגוננות ייצוגית נגד חברה המספקת שירותי טלפון ואינטרנט, בשל חיובים שנויים במחלוקת בחשבונה. הנתבעת טענה כי התנהלות התובעים כלפיה משקפת דפוס התנהגות רחב יותר כלפי צרכנים רבים, המביא לגבייה שלא כדין. בעוד הנתבעת ביקשה לייצג את כל בעלי העניין לפי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, בתי המשפט דחו את בקשתה פעמיים, בנימוק של היעדר תקדים ועיגון בדין הישראלי למנגנון הגנה ייצוגית. בית משפט השלום דחה את בקשתה, ובהמשך אישר בית המשפט המחוזי החלטה זו, תוך שהוא מציין כי ההליך העיקרי הגיע להכרעה סופית. גם ערעורו של הנאשם לבית המשפט העליון, שהיה אמור להיות השלישי לפסוק בסוגיה, נדחה. בפסק דין מקיף הסכימה השופטת עם פרשנותם של בתי המשפט הקודמים לתקנה 29 ועם היעדר תשתית משפטית להגנה ייצוגית במשפט הישראלי. תוך הכרה ביתרונות הפוטנציאליים של מנגנון כזה, הדגישה השופטת את ההשלכות המערכתיות ואת השתיקה החקיקתית בנושא. התיק הסתבך עוד יותר עקב ויתורו של התובע על יתרת סכום התביעה, מה שהוביל לפסק דין סופי שהסיר את הבסיס המהותי להגנה ייצוגית. השופט הגיע למסקנה כי הנסיבות הנוכחיות אינן מספיקות לדיון בשאלה הרחבה יותר של הגנה ייצוגית ודחה את הערעור והותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה.