רע"א 1994/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת ערר במחלוקת על היתרי בנייה. המבקשת, חברת בנייה, הגישה שתי בקשות רצופות להיתר בנייה למגורים. לאחר דיון פרוצדורלי, השאלה המהותית הייתה האם הערכתו של שמאי מכריע, אריה כמיל, חלה על שתי הבקשות או רק על הראשונה. הערכאות הנמוכות יותר קבעו כי השומה של קמיל התייחסה רק לבקשה הראשונה. בערעור בפני בית המשפט העליון טען המבקש כי יש להחיל את עקרון סופיות הדיון, וכי יש לראות בבקשה השנייה תיקון לראשונה. עם זאת, שופט בית המשפט העליון בחן את הערכתו של קמיל ולא מצא כל התייחסות לבקשה השנייה, ומשכך אין בסיס לטענות המבקש. עוד הדגישה השופטת כי תפקידו של השמאי המכריע הוא לקבוע שומות על סמך החומר שהוצג בפניו, ולא על סמך ידיעתו הכללית. מאחר שהערכתו של קמיל התייחסה בבירור רק לבקשה הראשונה, לא היה צורך לערער, ועקרון הסופיות לא חל במקרה זה. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור.