ע"א 104/66

תקציר

נסוב התיק בתאונת עבודה שבה נתפסה ידה השמאלית של המשיבה, עובדת החברה המערערת, בגלגלי שיניים של מחפר ששימנה וכתוצאה מכך נקטעו ארבע אצבעות. בית המשפט המחוזי ייחס 60% מהרשלנות לחברה בגין אי גידור נאות של חלקי המכונה המסוכנים ו-40% למשיבה בגין רשלנות תורמת. הוגש ערעור על החלטה זו. בית המשפט העליון, בקבלו חלקי את הערעור, קבע כי אמנם אין חובה סטטוטורית לגדר את המחפר, אך עדיין מוטלת על החברה המערערת חובת זהירות כללית כלפי עובדיה. הם לא מילאו חובה זו בכך שלא סיפקו אמצעי בטיחות נאותים, שגרמו או תרמו לתאונה. עוד מצא בית המשפט כי אכן הייתה רשלנות תורמת, שכן מעשיו של המשיב היו צפויים מראש וחלוקת אחריות שווה בין הצדדים הייתה ראויה יותר. באשר לסוגיית הרשלנות התורמת קיבל בית המשפט את גרסת המשיבה לאירועים, לפיה ידה נמשכה לתוך המכונה במהלך השימון. בית המשפט ציין כי גם ללא עדות זו, ניכרה רשלנותו של המערער. השופט ברנזון הגדיר את הודעתו של המשיב בפני שני עדים כהודאה בניגוד לעניין, ואילו מ"מ הנשיא זילברג חלק על כך, וסבר כי אין מדובר בהודאה במלואה. פסק הדין התייחס גם לסוגיית הפיצויים, והפחית את הסכום שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי לאחר ששקל את יכולתו של המשיב להתפרנס בעקבות התאונה. הסכום הסופי נקבע על 28,907.5 ל"י, והמשיב חויב לשלם למערער את שכר טרחת הערעור ושכר טרחת עורך דין. לסיכום, בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור, תוך התאמת סכומי החבות והפיצוי. ההחלטה הדגישה את חשיבות אחריות המעביד ובטיחות העובדים במקום העבודה.