סע"ש 66509-10-18

תקציר

פסק הדין משרטט את המחלוקת בין תובע שעבד בעמותה המסייעת לחולי סיסטיק פיברוזיס לבין העמותה עצמה (הנתבעת) והמנכ"ל שלה (הנתבעת מס' 2). התובע טען כי האגודה לא סיפקה לו הטבות ומשכורות מסוימות בהתאם לחוקי העבודה בישראל, לרבות פיצויי פיטורים, פדיון חופשות, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה ופיצויים בגין עבודה בשבתות ובחגים. מנגד, טענו הנתבעים כי היקף משרתו של התובע מצומצם וכי אופייה העמותתי של העמותה משמעו שהוא אינו זכאי לתשלומים מסוימים. תחילה קבעה השופטת כי יחידות העמותה אינן מהוות מלון, בית הארחה או מלונית, ולכן התובעת אינה זכאית לתשלומים החלים על עובדי המלון. לפיכך, נדחו טענות התובעת לקרן השתלמות, ותק נוסף ותוספת ים המלח. באשר לתקופת העבודה, קיבלה השופטת את טענת הנתבעים כי העסקתה של התובעת החלה ביוני 2009 ולא בשנת 2008 כפי שטענה התובעת. השופטת ביססה החלטה זו על תיעוד טלפוני שהציגו הנתבעים, אשר הראה קשר מינימלי בין התובע לנתבעים בשנת 2008. לאחר מכן התייחס השופט להיקף עבודתו של התובע והסכים עם הנתבעים כי עבודתו של התובע אינה שעתית וכי הוא קבע את שעות עבודתו בעצמו. עוד ציין השופט כי תפקידו של התובע לא היה נרחב כפי שטען. לפיכך קבעה השופטת כי היקף משרתו של התובע הוא 33%. בקביעת השכר קיבלה השופטת את טענת התובע כי השתכר 2,000 ₪ בחודש מתחילת עבודתו, למרות שהנתבעים הציגו תלושי שכר המעידים על סכום נמוך יותר. עם זאת, השופט דחה את טענת התובע כי חלק משכרו שולם במזומן, ולא מצא כל ראיה התומכת בכך. עוד קבעה השופטת כי תוספת של 1,000 שקל שקיבל התובע מדי חודש למשך 31 חודשים תיחשב כחלק משכר הבסיס שלו. לאחר מכן פסק השופט בתביעות ספציפיות לקבלת הטבות. עבור פיצויי הפיטורים נפסקו לתובע 17,869 ₪, שכללו רכיב פיצוי מלא מאחר והתובע הגיע לגיל פרישה. כמו כן הורתה השופטת לנתבעים לשלם 4,060 ש"ח הפרשות לפנסיה ו-2,000 ש"ח כפיצוי על כך שלא מסרו לתובע הודעה מוקדמת כדין לעובד בתחילת עבודתו. מנגד, דחתה השופטת את טענות התובע להפרשי שכר, וקבעה כי שכרו היה תמיד על בסיס ברוטו. גם תביעת התובע לגמול עבור עבודה בשבתות ובחגים נדחתה, שכן השופט קיבל את טענת הנתבעים כי התובע עבד לפי לוח הזמנים שלו. כמו כן, דחתה השופטת את התביעות לפדיון חופשות ודמי הבראה, שכן התובע כבר קיבל תשלומים בגינם, ושכרו שולם כסדרם, לרבות חודשים בהם לא ביצע כל עבודה. בנוסף, השופטת לא מצאה את הנתבעת מס' 2 אחראית אישית לזכויותיה של התובעת, והגיעה למסקנה כי התובעת הועסקה באמצעות העמותה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והנתבעים חויבו לשלם לתובע את הסכומים הנקובים בפסק הדין. השופט גם העניק לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום.