ע"א 661/88

תקציר

במקרה זה ביטל בית המשפט העליון החלטה של ערכאה נמוכה יותר שעסקה בסכסוך בין שני חלפני כספים עזתיים לבין בעל חנות בתל אביב. המשיבים החביאו בחנות 50,000 דולר, מתוך אמונה שהמשטרה עוקבת אחריהם, אך מאוחר יותר מצאו את הכסף חסר. הם טענו כי בעל החנות קשר קשר עם סבלים ברחוב לקחת את החבילה, ובאמצעות סכסוך בתיווך סוחרים מקומיים, דרש ממנו לשלם להם 40,000 דולר, אשר יושבו חלקית על ידי הבעלים תחת לחץ עם איומים סחיטה. עם זאת, המשיבים פעלו למימוש יתרת הדרך באגרסיביות. עם הגשת התלונה במשטרה הוגשו נגד המשיבים אישומים פליליים, לרבות סחיטה וקשירת קשר. הערכאה הנמוכה יותר קבעה כי הצדדים הסכימו לבוררות, וחייבה את המערער ביתרת הסכום בסך 15,000 דולר, ודחתה את תביעתו להשבה בסך 25,000 דולר שכבר שילם. עם זאת, בית המשפט העליון מצא כי הסכמתו של המערער נכפתה תוך איומים חמורים, וההסכם עצמו נבע מפעילות בלתי חוקית – עסקאות במטבע חוץ בניגוד לתקנת הציבור – ולפיכך בטל. בית המשפט קבע כי החוזה המקורי נוצר בתואנות בלתי חוקיות אלה ואינו ניתן לאכיפה, ובכך פסק לטובת המערער את השבת 25,000 הדולרים ששילם תחת לחץ, ושלל את אכיפתה של יתרת יתרה. המשיבים חויבו להשיב את 25,000 הדולרים בתוספת ריבית, תוך הדגשה כי סכסוכים כאלה שמקורם בפעילות בלתי חוקית אינם צריכים להיפתר או לקבל לגיטימציה על ידי בתי המשפט.