ע"פ 5373/23

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט האם יכול המערער לחזור בו מהודאתו על יסוד טעמים משפטיים ספציפיים ומבחנים שנקבעו בפסיקה קודמת. על פי סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי, נאשם יכול לחזור בו מהודאתו מ"טעמים מיוחדים", כאשר נבחנות שלוש עילות עיקריות: פגם ברצונו החופשי של הנאשם, אי ייצוג משפטי או רצון אמיתי לגלות את האמת העובדתית. "מבחן המניע" ו"מבחן העיתוי" משמשים כדי לקבוע אם הבקשה כנה או תמרון טקטי לתועלת משפטית. בית המשפט הדגיש כי העיתוי, אף שהוא משמעותי, הוא משני לביסוס המניע. המערער בתיק זה טען ללחצים עקב מעצר וחוסר מעורבות בהליך הגישור, כמו גם לאי ייצוג. עם זאת, בית המשפט מצא טענות אלה בלתי מבוססות, ולא היה בכך לחץ מופרז או כישלון בייצוג. יתר על כן, ניסיונו של המערער לחזור בו מההודאה, שאירע לאחר הסדר טיעון מתווך, נראה כניסיון לנהל משא ומתן מחודש ולא לחשוף ראיות חדשות, תוך ערעור הטענות לחיפוש אמת אמיתית. בית המשפט ציין כי המערער סבר כי תסקיר מבחן חיובי יעדיף את גזר דינו, אך עם קבלת תסקיר שלילי, נראה כי המוטיבציה שלו נעה לעבר השגת עמדה משפטית חיובית יותר. בית המשפט הדגיש כי אין לחזור בה בקלות ראש מהודאה הנובעת מהסדר טיעון גישור תקף, שכן היא פוגעת ביעילותו ובתכליתו של הליך הגישור הפלילי. משכך, לא נמצאו עילות מספיקות לפסילה, מה שהוביל את בית המשפט, בהרכב השופטים חאלד כבוב, דפנה ברק-ארז ורות רונן, לדחות את הערעור ביום 10.10.2024, תוך שהוא מאשר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר.