עע"מ 1090/19

תקציר

בעל חנות, שלא שילם ארנונה במשך למעלה מ-30 שנה, ערער על החלטת בית המשפט קמא לדחות את עתירתו לביטול חוב המס. המערער, תושב ישראל שעבר מאוחר יותר לארצות הברית, רכש את החנות בשנות ה-80 וצירף את מר ברוכים הבאים כשותף כעבור שנתיים. העירייה, כמשיב, פתחה בהליכי גבייה משפטיים נגד המערער בשל אי תשלום מיסים, אך הפסיקה אותם עם עזיבתו את הארץ, ומצאה כי הם יקרים יותר מאשר מועילים. המשיבה חידשה את מאמצי הגבייה בשנת 2005 בשיטות גבייה מינהליות והפעילה באופן עקבי סמכויות שונות העומדות לרשותה. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המערערת כי המשיב לא שלח דרישות תשלום לכתובת הנכונה ולא נקט באמצעי גבייה יעילים. נפסק כי חובתו הבסיסית של המערער הייתה להבטיח את תשלום המסים המגיעים לו, דבר שלא עשה בהתרשלות. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המשיב פעל כדין בניסיון לגבות את החוב, וחידש את ההליך כאשר התפתחו אמצעים מנהליים וכי מקום מגוריו של המערער מחוץ למדינה אינו פוטר אותו מחובותיו הכספיות כלפי נכסיו בישראל. השופט הסכים עם החלטת בית משפט קמא ודחה את הערעור, בקובעו כי קשייו של המערער היו פרי יצירתו וכי הוא נושא באחריות המלאה להם. המערער חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 20,000 ₪.