ת"א 21289-02-14

תקציר

התובע, עו"ד חן רוזנצוויג, תבע את בית החולים איכילוב בגין רשלנות רפואית במהלך הליך אבלציה שבוצע בשנת 2007 לטיפול בפרפור פרוזדורים. שלושת שלבי ההליך נבדקו כדי לקבוע אם בית החולים אחראי לרשלנות כלשהי שגרמה לרוזנצווייג נזק. בשלב הראשון נמצא כי רוזנצווייג אינו מעוניין למצות את האפשרויות התרופתיות וחיפש פתרון קבע למצבו בשל תופעות הלוואי של התרופות ודחיפות מצבו. לפיכך, המלצת בית החולים לאבלציה הייתה סבירה והיוותה חלופה הגיונית. השלב השני בחן את ביצוע הליך האבלציה השני. נמצא כי ההליך היה ללא סיבוכים, והשימוש בצנתר לאסו והימצאות קריש דם היו תקינים ולא העידו על רשלנות. השלב השלישי העריך את הטיפול של התובע לאחר האבלציה. תלונותיו של רוזנצווייג למחרת ההליך טופלו כראוי, ושחרורו מבית החולים היה סביר מאחר שמצבו השתפר. האבחנה של הסיבוך שלו, חסימת ורידים ריאתית, שבועיים לאחר מכן לא הייתה יכולה להיעשות מוקדם יותר. גם הטיפול בו במהלך האשפוז השני נמצא סביר ובזמן, ולא נמצא קשר סיבתי בין אשפוזו הראשוני במחלקה פנימית לבין מצבו. נקבע כי הסכמתו של התובע להליך האבלציה לא הייתה מדעת במלואה, שכן הוא לא הוזהר על הסיכון לחסימת ורידים ריאתית, שהיה סיכון משמעותי וידוע באותה עת. עם זאת, סביר להניח שרוזנצווייג עדיין היה מסכים להליך גם אם היה מודיע לו על סיכון זה, נוכח רצונו בפתרון קבע והסיכונים האחרים שהיה מודע להם והסכים להם. עם זאת, הימנעותו של בית החולים ממסירת מידע זה היוותה פגיעה באוטונומיה שלו. רוזנצווייג פסק פיצויים בסך 100,000 ₪ בגין הפרה זו. ככלל, נקבע כי הטיפול הרפואי שניתן על ידי בית החולים היה סביר, והתביעה בגין רשלנות והיעדר הסכמה מדעת נדחתה. בית החולים חויב לשלם לרוזנצווייג 100 אלף שקל, בצירוף שכר טרחת עורך דין, החזר שכר הטרחה ששולם והחזר על חוות דעת רפואיות.