סע"ש 18491-09-15

תקציר

התובע, אספן אשפה המועסק על ידי עיריית אילת הנתבעת, טען כי העירייה לא סיימה את העסקתו כראוי. לטענתו, יש לראות את העסקתו כאילו החלה בשנת 2011 עת החל לעבוד בחברה שסיפקה עבודה במיקור חוץ לעירייה, ולפיכך, בעת פיטוריו בשנת 2015, היה עליו להיות מוכר כעובד קבוע הזכאי להגנות חוקת העבודה הישראלית לעובדי הרשויות המקומיות. עוד טען כי העירייה לא העבירה את עניינו למנגנון ליישוב סכסוכי עבודה ולא קיבלה את הסכמת הגוף היציג של העובדים לפני פיטוריו. בית המשפט מצא כי התובע לא הצליח להוכיח כי העסקתו באמצעות חברת מיקור החוץ הייתה הסדר פיקטיבי. במקום זאת, מדובר במיקור חוץ אותנטי, כלומר התובע לא היה עובד העירייה בתקופה זו. העסקתו של התובע בעירייה החלה בשנת 2013, עת זכה במכרז למשרת עובד ניקיון. על פי תנאי ההסכם הקיבוצי החלים על העסקתו של התובע, הוא היה בתקופת מבחן בה פוטר. לפיכך, לעירייה הייתה זכות לסיים את העסקתו ללא הסכמת הגוף היציג של העובדים. עוד קבע בית הדין כי העירייה מסרה לתובעת את מכתב הפיטורים כדין וכי יחסי העבודה נותקו ביום 31.7.2015, במהלך תקופת הניסיון של התובעת. בנוסף, ציין בית הדין טעות סופר במכתב הפיטורים, בו נכתב כי העסקתה של התובעת תסתיים ביום 28.8.2015. עם זאת, העירייה ויתרה על נוכחותו של התובע בתקופת ההודעה המוקדמת ושילמה לו בהתאם, ובכך למעשה סיימה את יחסי העבודה מוקדם יותר. כמו כן, בית המשפט מצא כי החלטת העירייה לפטר את התובע הייתה מוצדקת בשל התנהלותו ותפקודו הבעייתיים. עם זאת, בית הדין מתח ביקורת על ועדת הפיטורים של העירייה שלא שקלה כראוי את בקשת התובע לעבור למחלקה אחרת. עם זאת, בית הדין הגיע למסקנה כי גם אם נפלו פגמים פרוצדורליים בפיטורים, סעד ההשבה אינו ראוי, בהתחשב בנסיבות העניין ובעדותו של התובע עצמו כי לא רצה לחזור לתפקידו הקודם. בסופו של דבר, השופט דחה את התביעה והחליט שלא לפסוק הוצאות משפט או שכר טרחת עורך דין למי מהצדדים. לתובע ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי בתוך 30 יום.