בג"צ 4088/22

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את העתירה שערערה על תחולתה של תקנה 119, המאפשרת הריסת בתי מחבלים כאמצעי הרתעה. העתירה נדחתה, כאשר בית המשפט הסכים להחלטת המשיב מס' 1 לבצע צו הריסה תוך חיזוק יעד ההרתעה של התקנה. למרות שהעותרים טענו כי ההריסות מגבירות את העוינות ופוגעות בבני משפחה חפים מפשע, הדגיש בית המשפט את חשיבות ההרתעה המגובה בהערכות ביטחוניות, וקיבל כי הריסת בתים אלה יכולה למנוע פיגועים עתידיים. למרות שהכיר בפגיעה הנפשית והפיזית בבני משפחה בלתי מעורבים, לרבות קטינים ובעלי בעיות רפואיות, קבע בית המשפט כי ההרתעה וחומרת התקיפה מחייבות נקיטת אמצעים כאלה. המשיבים הציגו הערכות חסויות המצביעות על יעילותה של המדיניות בהרתעת מחבלים פוטנציאליים. בית המשפט הדגיש גם פסיקות קודמות לפיהן היעדר מעורבותם של בני המשפחה אינו פוסל באופן אינהרנטי צווי הריסה. למרות שהשופט ח' כבוב חלק על כך, וטען כי יש צורך בבחינה מחודשת של תקנה 119, רוב השופטים תמכו בקיום צו ההריסה, המשקף את האיזון המורכב בין ביטחון המדינה לזכויות האדם. בסופו של דבר נדחתה העתירה, והוצא הצו לפועל לאחר תקופת התארגנות של שבעה ימים לעותרים.