ע"א 667/89

תקציר

עניינה של התביעה במחלוקת בין בוגרי סמינרים למורים לבין אוניברסיטת תל אביב בנוגע לפטור ממקצועות מסוימים שהובטח למשיבים אך נדחו לאחר מכן. המשיבים, שנרשמו לחוג לבלשנות באוניברסיטה על בסיס הבטחת הפטור, ביקשו פסק דין המצהיר על הסכם מחייב בינם לבין האוניברסיטה. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את התביעה, אך נדחה על ידי בית המשפט העליון, שהחזיר את התיק לעיון נוסף. לאחר שבחן לגופו של עניין, קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה. האוניברסיטה ערערה על החלטה זו, בטענה כי רק לסנאט האקדמי יש סמכות להעניק פטורים ממקצועות וכי המשיבים מודעים להליכים הראויים המפורטים בתקנון האוניברסיטה. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי המשיבים סברו באופן סביר כי האוניברסיטה מחויבת להסכם שערכו נציגיה. בית המשפט יישם את דוקטרינת "הסמכות הצפויה", הגורסת כי האוניברסיטה כבולה לפעולותיהם של שלוחיה הפועלים במסגרת סמכותם לכאורה, מה גם שהפרקטיקה של מתן פטורים התקיימה במשך שנים. יתר על כן, מאחר שלימודיהם של המשיבים היו בהנחיית ראש המחלקה שאישר את רמת הידע שלהם, לא היה חשש להענקת תואר שאינו ראוי. משכך, נמנעה האוניברסיטה מלשלול את הפטור המובטח, והערעור נדחה בהוצאות שנפסקו למשיבים.