עמ"ש 31383-06-20

תקציר

פסק הדין מקבל את ערעורם של המערערים, שהם יורשי ל', כנגד המשיבים, שהם יורשיו של ר'. נקבע כי ל' ור' הסכימו למכור במשותף חלק מהזכויות בחלקת קרקע, וכי ל' ייצגה את ר' בארבע עסקאות מכר. משכך, עומדת למערערים זכות למחצית הזכויות הרשומות על שם המשיבים בחלקה, בכפוף לשאלת התיישנות. מהראיות עולה כי ל' היה מודע לטעות שהובילה לניכוי החלקים הנמכרים מחלקו בלבד, לכל המאוחר בשנת 1976. לפיכך, התביעה התיישנה, אלא אם כן המערערים יכולים להוכיח אחרת. המערערים טענו כי הסכם החלוקה משנת 1976, הסכם החכירה בשנת 1990 ופסק הדין משנת 1994 מהווים הודאה בזכות כלשהי, אשר תחדש את תקופת ההתיישנות. אלא שהסכם החלוקה נחתם לפני זמן רב מדי לטובת המערערים. גם הסכם השכירות ופסק הדין אינם נחשבים להודאה במקרה זה. פסק הדין דן גם באפשרות של נאמנות קונסטרוקטיבית, שתדחה גם את תקופת ההתיישנות. נקבע כי בין האחים התקיימו יחסי נאמנות, ותקופת ההתיישנות מתחילה במועד בו שללו יורשיו של ר' את זכותה של ל' במחצית החלקה הנותרת, שהייתה בשנת 2010. לפיכך, הערעור מתקבל, והמשיבים מחויבים לשלם למערערת הוצאות ושכר טרחת עורך דין.