תא"ח 19245-05-14

תקציר

הנתבעים לא שילמו דמי שכירות ודמי ניהול כפי שנקבע בהסכם שלהם עם התובעת. הם גם לא הצליחו לפרוע את החוב שנצבר מאי-תשלום זה. בכך הפרו הנתבעים את ההסכם ואת חוק השכירות וההלוואות. טענות הנתבעים בדבר פגמים בנכס המושכר כסיבה לאי תשלום לא צלחו, שכן טענות אלה הן חיובים עצמאיים על פי הדין ההלכתי. הנתבעים לא הוכיחו כי ליקויים נטענים אלה מנעו מהם להשתמש בנכס, ולא נגרמו להם הוצאות כלשהן בגין תיקונים שנאלצו לבצע בעצמם. כמו כן, לא ניתן להשתמש בתביעה כזכות קיזוז משום שהנתבעים לא פעלו לפי ההליך התקין, וההסכם בין הצדדים קובע כי אין זכות לניכוי מדמי השכירות. עוד קבע בית המשפט כי ההסכם אינו חוזה אחיד, וסעיף בתוכו המונע את זכות הקיזוז אינו מפלה, אלא מגן מפני שיפוט עצמי של סרבני תשלום. טענות התובעים להפרות נוספות של ההסכם על ידי הנתבעים נדחו מחוסר ראיות. לפיכך הכריע השופט לטובת התובע, והורה לנתבעים – ביחד ולחוד – לפנות את הנכס המושכר ולשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪. השופט העניק לנתבעים זמן נוסף לפנות את הנכס ולמצוא מקום אחר לעסקיהם.