תמ"ש 52163-11-20

תקציר

פסק דין זה עוסק במקרה מורכב בו הסכימו בני זוג ליצור עוברים באמצעות הפריה חוץ גופית באמצעות ביציות האישה וזרעו של הגבר. הכוונה הייתה שהעוברים יוחדרו לרחם האישה, ושני הצדדים חתמו על טופס הסכמה לכך. עם זאת, רחמה של האישה הוסר בשל סיבוכים רפואיים, מה שגרם לכך שהיא לא יכלה לשאת הריון. הסוגיה המרכזית שעמדה על הפרק הייתה האם הסכמתו של הגבר חלה על שימוש בעוברים באמצעות אם פונדקאית, שכן בטופס ההסכמה נקבע כי העוברים לא ישמשו למטרה זו. השופט פסק לטובת האישה, והתיר לה להשתמש בעוברים באמצעות פונדקאית. פסק הדין התבסס על מספר גורמים. ראשית, הסכמתו של הגבר נחשבה בלתי חוזרת ובלתי מותנית, שכן היא ניתנה באופן חופשי וללא כפייה, והוא גם הסכים שהאישה תוכל להשתמש בעוברים לבדה אם ילך לעולמו. שנית, השופט הדגיש את הזכות להורות, וראה בה זכות אדם בסיסית. מאחר שלאישה לא היו אמצעים אחרים להפוך להורה, והגבר כבר מימש את זכותו בכך שהביא לעולם שני ילדים, קבע בית המשפט כי זכותה של האישה להורות קודמת. בנוסף, השופט קבע כי הגבר לא פעל בתום לב, והסכמתו ומעשיו גרמו לאישה להאמין שתוכל להפוך לאם בתמיכתו. פסק הדין לקח בחשבון גם את שינוי הנסיבות, קרי כריתת רחם האישה, מה שהופך את התנאים המקוריים של טופס ההסכמה לבלתי אפשריים למימוש. לפיכך, התרת השימוש בעוברים באמצעות פונדקאות, כאמור בסעיף אחר בטופס, נחשבה סבירה. יתר על כן, הדגישה השופטת את חשיבותה של הפעולה השיפוטית בהגנה על זכותה של האישה להורות, במיוחד בהיותה זכות מוחלטת, בעוד זו של הגבר היא קרובת משפחה. השופטת שקלה גם את טובתם של הילדים הפוטנציאליים וסברה כי גידולה של האישה כאם חד הורית, בתמיכת משפחתה האוהבת, לא יפגע בזכויותיהם. לבסוף, המליצה השופטת כי היועץ המשפטי לממשלה ישקול להורות למשרד הבריאות לתקן את טופסי ההסכמה הנהוגים בבתי החולים כך שיתייחסו לשינויים אפשריים בנסיבות ויבהירו את האפשרויות וההשלכות של הליכי הפריה חוץ גופית. כל צד נשא בהוצאות המשפט שלו, ופסק הדין התיר את העברת פסק הדין למאגרי המידע של השיפוט תוך השמטת פרטים מזהים כדי להגן על פרטיות הצדדים.