עת"א 45986-05-17

תקציר

פסק הדין המדובר הוא עתירה מנהלית נגד החלטת נציב שב"ס שלא להעניק שחרור מוקדם לאסיר ששמו לא פורסם. תפקידו של בית המשפט בביקורת המינהלית מתמצה בהתערבות במקרים שבהם ההחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני, והסטנדרט לכך גבוה – ההחלטה צריכה להיות כה שגויה עד כי אף מקבל החלטה סביר לא יכול היה לקבלה. במקרה זה נפלו תחילה פגמים מנהליים בתהליך קבלת ההחלטות, לרבות ייצוג נתונים לא מדויק, שהצדיקו את התערבות בית המשפט. עם זאת, לאחר בדיקה נוספת, רוב הפגמים הללו תוקנו, והבדיקה הנוספת ריפאה את הטעויות הקודמות. בעוד השופט מציין כי ניתן היה לתת משקל רב יותר לתוכנית הטיפול הפרטית של האסיר, ההחלטה כפי שהתקבלה לא הייתה בלתי סבירה באופן קיצוני, ולכן אינה מצדיקה התערבות. השופט מנצל את פסק הדין כהזדמנות להמליץ על תיקונים ושינויים בגופים המנהליים ובגופי החקיקה. אלה כוללים הקפדה על כך שהליך קבלת ההחלטות של נציב שב"ס יכלול שימוע לאסיר והצגת כל חוות הדעת המקצועיות הרלוונטיות, במיוחד נוכח אופיו המקוצר של הנוהל לאסירים המרצים עונשי מאסר של פחות משישה חודשים. זאת, כדי להבטיח שלמקבל ההחלטות תהיה התמונה המלאה ולהבטיח הליך מנהלי הוגן. למרות המלצות אלה, וההכרה בכך שההחלטה יכלה ללכת בכיוון ההפוך, מסכם פסק הדין כי יש לדחות את העתירה, שכן הפגמים המנהליים העיקריים תוקנו, וההחלטה, אף שאולי שגויה, לא הייתה בלתי סבירה דיה כדי להצדיק התערבות נוספת של בית המשפט. ההחלטה התקבלה על ידי הרכב של שלושה שופטים, שכולם הסכימו עם הנימוקים לעיל.