דב"ע נד/23 - 3

תקציר

בית הדין הכריע במספר סוגיות הקשורות לטענות המערער, אך בסופו של דבר דחה את הערעור. תביעתו של המערער להוצאות נסיעה נדחתה מחוסר פירוט וראיות, שכן הוא לא פירט את מספר ימי הנסיעה וההוצאות שהוצאו. בית הדין הדגיש את הסתירה בטענתו כי פרטים אלה היו צריכים להיכלל בתלושי שכרו; אם היו כאלה, זה היה מצביע על כך שהוא כבר קיבל פיצוי. יתר על כן, בית המשפט חייב את המערער למסור כתב תביעה מפורט, לרבות תקופות וסכומים, דבר שלא עשה. לפיכך נדחה ערעורו בעניין הוצאות הנסיעה. המערערת ערערה גם על פדיון חופשה, דמי הבראה ותק, וטענה כי לא בוצעו הפרשות מספיקות לקופת ביטוח. עם זאת, גם טענה זו נדחתה, שכן הוא לא יכול היה לספק ראיות התומכות בטענתו וקיבל בעבר תשלומים מהקרן, אם כי נמוכים מהצפוי. בית הדין לא מצא סיבה לשנות את מסקנות בית הדין האזורי. בנוסף, זנח המערער היבטים אחרים בערעורו בתמורה להודעה מוקדמת על פיטורים. למרות שזכה בחלק מזערי מתביעתו (740 ₪), נפסקו הוצאות למשיבים ולא למערערת, שכן סכום התביעה העיקרי היה גבוה משמעותית. משכך, הטיל בית המשפט המחוזי על המערערת הוצאות בסך 1,500 ₪, שנמצאו מקלות. בסופו של דבר, הערעור כולו נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיבים הוצאות ערעור בסך 3,000 ₪. פסק הדין הסופי ניתן ב-26 במאי 1994.