ת"א 15290-04-22

תקציר

הנתבעים טענו כי הם פרעו את חובו של התובע באמצעות העברת סחורה בשווי מאות אלפי שקלים לסוכנו של התובע, חסן. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענתם. הם לא הוכיחו כי הסחורה שנמסרה לחסן הייתה שוות ערך לחוב המגיע לתובע, ואף לא הוכיחו כי חסן אכן היה שלוחו של התובע או כי התובע הטיל עליו את החוב. טענת התובעת כי הנתבעים חייבים לה את הסכום הנקוב בתביעה לא הייתה שנויה במחלוקת. עוד מצא בית המשפט כי טענת הנאשם, אם תתקבל, משמעה ביצוע עבירות מס חמורות, הדורשות רף ראיות גבוה יותר. בסיכומו של דבר, הנתבע לא עמד בנטל השכנוע הנדרש לתביעתו. בנוסף, ציין בית המשפט כי הימנעותם של הנאשמים מלהציג ראיות מסוימות, כגון דוחות מלאי או עדויות של גורמים רלוונטיים, פעלה לרעתם. הראיה היחידה התומכת בטענת הנתבע בדבר ערך הטובין הייתה גיליון אקסל, שלא היה בו די. יתר על כן, חוסר אמינותו של הנתבע וההיגיון העסקי המפוקפק שעמד מאחורי העסקה החלישו אף הם את מעמדם. מאחר שהנתבע לא הצליח להוכיח את פירעון החוב, פסק בית המשפט לטובת התובע והורה לנתבעים לשלם לתובע את הסכום הנתבע, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין.