ת"א 2876-10-18

תקציר

השופט דן במגבלות על הגשת תביעה, שהן שבע שנים על פי הדין הישראלי, וכיצד ניתן לספור את התקופה שבה תביעה קודמת הייתה פעילה למגבלה זו. השופטת מפרטת את שתי התביעות הקודמות שהגיש התובע, שנדחו שתיהן בשל חוסר מעש וחוסר פעילות של התובע, ומציינת כי התביעה הנוכחית הוגשה מעבר למגבלת שבע השנים. השופטת מדגישה כי החריגים לתקופת ההתיישנות אינם חלים כאשר התובע לא פעל בתום לב או לא הראה חוסר עניין בהמשך תביעתו. במקרה זה, השופטת מוצאת כי התנהלות התובע גובלת בניצול לרעה של הליכי משפט ואינה מצדיקה הארכה של תקופת ההתיישנות. לפיכך, השופט מחליט לדחות את התביעה על יסוד תקופת ההתיישנות, מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים. פסק דין זה ניתן בכתב ונשלח ליועצים המשפטיים של שני הצדדים.