ב"ש 693/84

תקציר

הכרעת הדין עוסקת בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לשחרר בערבות שני משיבים – לוויתן וגילה – שהואשמו בשורה של עבירות של מסירת מידע לחבריהם, שהובילו להנחת מטענים שנועדו לפגוע בראשי ערים ערביות ביהודה ושומרון. סעיפי האישום כוללים ניסיון רצח, גרימת חבלה חמורה, הפרת אמונים ואי מניעת פשע. בית המשפט המחוזי קבע תחילה כי אין ראיות לכאורה לחלק מהאישומים, אך המשיבים נעצרו עד תום ההליכים בשל חומרת העבירות הנטענות, עמדותיהם ונסיבותיהן. עם זאת, בעקבות עיכוב במשפט שנגרם בשל אי זמינותם של שני עדי תביעה מרכזיים, שקל בית המשפט המחוזי מחדש והורה על שחרור המשיבים בערבות. המדינה ערערה על החלטה זו, אך בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט העליון הדגיש את חזקת החפות ואת הנסיבות המוגבלות שבהן ניתן לעצור חשוד לפני משפט. מאחר שלא נשקפה סכנה שהמשיבים יימלטו מן הדין, יפריעו למשפט או יסכנו את הציבור, ונוכח השיהוי החריג במשפט, קבע בית המשפט כי המשך המעצר יפגע בחירותם באופן בלתי הוגן. המשיבים היו אמורים להשתחרר בערבות גבוהה ולהפקיד את דרכוניהם. החלטה זו, הדגיש בית המשפט, חלה באופן חריג, וחומרת האישומים, אף שהיא נשקלת, אינה מצדיקה מעצר במקרה זה.