ת"ת 49573-11-18

תקציר

בפני בית המשפט ניצבות שתי סוגיות עיקריות הנוגעות לביצוע תביעה בסכום קצוב. ראשית, האם בקשת המבקש להארכת מועד להגשת התנגדות מתקבלת. התנגדותו של המבקש הוגשה למעלה משנתיים לאחר הגשת התביעה, והמבקש לא סיפק כל סיבה מוצדקת לעיכוב. טענתם כי רק לאחרונה נודע להם על תיק ההוצאה לפועל סותרת את טענת המשיב, המביא ראיות לכך שהמבקש ובא כוחם לשעבר היו מודעים להליך ואף ניסו להסדיר את החוב. לפיכך, העיכוב מוטל על המבקש, וזו אינה סיבה מוצדקת להארכת המועד. עם זאת, השופט מפעיל שיקול דעת במקרה זה להאריך את המועד להגשת ההתנגדות כדי להבטיח שהמבקש יוכל להוכיח את הגנתו אם בקשתו לחופשה להתגונן תתקבל. שנית, פסק הדין דן בבקשה למתן רשות להתגונן מפני התביעה. ההתנגדות היא למעשה בקשת רשות להגן על פסק הדין המקוצר. הצהרותיו המעורפלות של המבקש כי הוא "אינו חייב לשלם" אינן עילה מספקת להגנה אלא ניסיון להתחמק מן החוב. המבקש לא סיפק כל תשתית מפורטת או עובדתית לטענותיו, ובקשתו לפרוס את החוב לתשלומים חודשיים קטנים יותר אינה הגנה תקפה. לפיכך, ההתנגדות תידחה, והמבקש יחויב בסכום של 2,500 ₪ בגין הוצאות המשיב, שיתווספו לחוב הקיים. השופט קובע כי הליכי הוצאה לפועל יכולים להתקדם, וההחלטה ניתנת בהיעדר שני הצדדים.