ע"א 2320/09

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שפסק פיצויים לאדם שנדרס על ידי אוטובוס וגרם לו לחבלות קשות. המערערים, נהג האוטובוס וחברות הביטוח שלהם, טוענים כי הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי היה מופרז ולא הוכח. הערעור מתמקד בארבע טענות עיקריות: פסיקת פיצוי על ידי בית המשפט בגין עזרה לזולת בעבר על סמך חישובים עתידיים ולא על סמך הוצאות בפועל, סטייה מהמלצות מומחה השיקום בדבר הצורך בעזרה, חישוב הכנסות המשיב ופסיקת פיצוי בגין הטיפול הנפשי באשת המשיב שאינה צד להליך. עם זאת, שופטי הערעור, השופט רובינשטיין והשופט עמית, מסכימים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי ואינם מוצאים עילה להתערב בפסק הדין. הם מדגישים כי חלק ניכר מטענות המערערים מופנה לממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, שקשה לערער עליהם בערעור. עוד מציינים השופטים כי אין צורך לבחון לעומק את כל ראשי הנזק, ובהסתכלות על הפיצוי בכללותו, הוא סביר בנסיבות העניין. לפיכך הערעור נדחה והמערערים נדרשים לשלם לעורך דינו של המשיב שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪.