ת"א 29431-09-13

תקציר

התובע, קבלן משנה, תבע את הנתבע, הקבלן הראשי, לתשלום בסך 5,464,636 ₪, יתרת התמורה בגין העבודה שביצע התובע בפרויקט. הנתבעת תבעה מנגד השבה בסך 5,048,827 ₪, אשר לטענתה שולמה ביתר לתובע. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב פרשנות סעיף גב אל גב בהסכם ביניהם, לפיו זכותו של התובע לתשלום מהנתבע מותנית באישור ותשלום עבודתו של התובע על ידי המזמין (הלקוח). הנתבעת טענה כי בשל אי תשלום הנציב, היא לא הייתה חייבת לשלם לתובע. בית המשפט קבע כי יש לפרש את סעיף הגב אל גב באופן צר וכי נדרש סוג של קשר סיבתי בין אי התשלום של הממונה לבין עבודתו של התובע. מאחר שהנתבע לא הוכיח קשר כזה, התביעה התקבלה. בנוסף, קבע בית המשפט כי גם אם תניית הגב אל גב פורשה לטובת הנתבעת, הנתבעת לא הצליחה להוכיח את תביעתה שכנגד, שכן היא לא ציינה במידה מספקת וראויה אילו מחשבונות התובעת לא אושרו ו/או שולמו על ידי הממונה. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת הפרה את חובת תום הלב שלה כלפי התובעת בכך שלא עדכנה אותה בזמן וכראוי על הידרדרות היחסים בין הנתבע למזמין ועל הבעיות בפרויקט, תוך שהיא ממשיכה להזמין עבודה מהתובעת. בית המשפט קיבל את תביעת התובעת במלואה בסך 5,858,271 ₪ ודחה את תביעתה שכנגד של הנתבעת. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 300,000 ₪.