תמ"ש 19574/96

תקציר

פסק דין זה מקיף מספר תביעות כספיות בהקשר של דיני משפחה. ראשית, תביעתה הכלכלית של האישה נגד בעלה, בדרישה להחזר מחצית מתשלומי המשכנתא ששילמה בשנים 1995-2000 עבור חלקו בדירתם, נדחית. התביעה נדחית בשל זכות הקיזוז של הבעל על הדין המהותי, שכן האישה לא תרמה למוכרי הדירה תשלום בסך 16,500 דולר, שסביר להניח שהבעל מימן באמצעות הלוואות ממשפחתו. שנית, תביעתו שכנגד של הבעל לדמי שימוש מהאישה בגין התקופה בה הורחק מהדירה עקב אלימות נדחית שכן היא אינה מהווה חיוב קבוע, ומתן מגורים חופשיים לאישה ולילדים מוצדק כחלק מחובת המזונות שלו. בנוסף, תביעתו לניכוי של 9,000 דולר מתשלום של 18 אלף דולר למוכרי הדירות מתקבלת באופן חלקי. האישה חויבה להשיב מחצית מסכום זה, שכן בית הדין מקבל את גרסת הבעל לאירועים ואת טענתו כי הכספים לא מקורם בהכנסות האישה. במעבר לתביעת המזונות של הבת הקטינה, היא מבקשת מאביה חיוב כספי עבור מדורה חלופית לאחר שדירת המגורים שלהם פנויה והם עוברים לגור בשכירות. בית המשפט פוסק לטובתה ומורה לאב לשלם לשם כך 200 שקל לחודש, בנוסף לתשלומי המזונות הקיימים, עד שהבת תסיים תיכון או תגיע לגיל 18. סכום זה סביר ופרופורציונלי לעלות שכר הדירה, והאב הסכים לכך בעבר. הקביעה נעשית בהליך פשרה, המשקף את הסכמת שני הצדדים. יש לציין כי בית המשפט מדגיש כי מרדנותה הפוטנציאלית של הבת אינה שוללת את זכותה למזונות, אם כי היא עשויה להפחית את הסכום. סיכומו של דבר, תביעתה הכספית של האישה נדחית, ותביעתו הנגדית של הבעל מתקבלת בחלקה. בנוסף, מתקבלת תביעת המזונות של הקטינה המחייבת את אביה להשתתף בהוצאות המחיה שלה, לרבות הסדרת מגורים חלופיים. ההחלטות מתקבלות על בסיס הדין המהותי, הראיות שהוצגו והנסיבות הספציפיות של המקרה, במטרה להשיג הגינות והוגנות לכל הצדדים המעורבים.