עב"ל 5047-03-18

תקציר

המוסד לביטוח לאומי (המערערת) ערער על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (בית הדין המשיב) שהורה לו לשלם לזוהיר עות'מאן (המשיב) קצבת נכות כללית. המשיב הגיש שתי תביעות למערערת, בבקשה לקצבת נכות. התביעה הראשונה נדחתה במאי 2014, והשנייה באוגוסט 2016. לאחר מכן ערער המשיב לבית המשפט המחוזי, אשר פסק לטובת המשיב במאי 2017, והורה למערערת לשלם את הפנסיה. המערער טען, כי תביעתו הראשונה של המשיב התיישנה, שכן הוגשה למעלה משנתיים לאחר דחיית המערער, מעבר לתקופת ההתיישנות של שנים עשר חודשים. בית המשפט הסכים כי התביעה הראשונה אכן התיישנה וכי זכאותו של המשיב לפנסיה, הן לגבי התביעה הראשונה והן לגבי השנייה, נשללה כדין. על פי הדין הרלוונטי, על המערער לבחון את זכאותו של המשיב לקצבת נכות על בסיס "המועד הקובע", קרי, האם הכנסתו של המשיב ב-15 החודשים שקדמו לתביעתו הוכיחה 90 ימים רצופים שבהם הכנסתו לא עלתה על 60% מהשכר הממוצע במשק. בית המשפט מצא כי הכנסותיו של המשיב לא עמדו בקריטריון זה בתקופות הרלוונטיות לאף אחת מהתביעות. בנוסף, קבע בית המשפט כי גם אם דמי ההבראה שקיבל המשיב בחודשים יוני ויולי 2016 היו נפרסים על פני שלושה חודשים, כפי שטען המשיב שהיה צריך להיות, עדיין המשיב לא היה זכאי לקצבה. לפיכך התקבל הערעור, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל.