רע"א 7146/06

תקציר

בהחלטת בית המשפט בעניין בקשת הדחייה נקבע כי ערעורים בענייני בוררות אינם זוכים כדבר שבשגרה לגישה לבית המשפט, והם שמורים למקרים חריגים שבהם מעורבים שאלות משפטיות או ציבוריות שאינן מעניינם של בעלי המחלוקת. אופייה של הבוררות כמנגנון גמיש ליישוב סכסוכים, המבוסס על הסכמת הצדדים, מצדיק ריסון זה בביקורת הערעור על החלטות בית המשפט. במקרה הנוכחי, בית המשפט קובע כי לא מתעוררות שאלות בעלות אופי מספיק כדי להצדיק מתן רשות ערעור. בית המשפט מסכים גם עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי לתניית הבוררות בחוזה, הקובעת כי כל סכסוך הנוגע לביצוע ההסכם או פרשנותו יש ליישב באמצעות בוררות. לדברי בית המשפט, השאלה הפרשנית האם דרישת החברה להפחתת תמלוגים מוצדקת, נופלת בגדרו של סעיף בוררות זה. יתר על כן, בית המשפט קובע כי המקרה אינו מעורר חשש לאינטרס ציבורי שיגבר על תניית הבוררות ויצדיק הכרעה שיפוטית. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית, והמדינה מחויבת לשלם את שכר טרחת עורך הדין של החברה.