ת"א 35742-03-16

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לקביעת פיצויי הפקעה בגין מקרקעין בבעלות התובעים שהופקעו על ידי מדינת ישראל. מטרת הפיצוי היא להעמיד את התובעים באותו מצב כלכלי בו היו נמצאים אלמלא הופקעה אדמתם. הפיצוי הבסיסי קבוע בפקודת הקרקעות ומהווה את הערך ההוני הנומינלי של הקרקע. עם זאת, בשל השיהוי המשמעותי בין ההפקעה לבין תשלום הפיצויים, החליט בית המשפט כי נדרש תשלום סמלי נוסף כדי לפצות על ההפסד שנגרם עקב האיחור. התשלום הנוסף מחושב על פי סעיף 13 לפקודת המקרקעין, הקובע תשלום פיצויים בצורת דמי חכירה. בית המשפט הבהיר כי דמי החכירה צריכים להיגזר מהשווי המשתנה של הקרקע מדי שנה. יתר על כן, בית המשפט מינה מומחה להערכת שווי הקרקע, וחוות דעתו קיבלה מעמד מיוחד ואומצה בדרך כלל על ידי בית המשפט, אלא אם כן היו טעמים קיצוניים וכבדי משקל שלא לעשות כן. התובעים טענו כי המומחה לא שקל את פוטנציאל הפיתוח של אדמתם. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי טענות התובעים הן ספקולטיביות ולא מוכחות. בית המשפט דחה גם את הטענה כי היה על המומחה לשקול את הליכי התכנון של העיר כרמיאל. באשר לשיעורי דמי החכירה, הסכים בית המשפט עם התובעים כי יש לקבוע את השיעור על 6% לכל התקופה ולא להפחית ל-5% משנת 2008 ואילך, כפי שטען המומחה. לפיכך קבע בית המשפט את דמי החכירה על סמך חוות דעת המומחה והעקרונות המשפטיים שפורטו לעיל, וכתוצאה מכך נפל פיצוי כולל בסך 1,067,595 ₪, כולל הפרשי ריבית והצמדה. לבסוף, חויב הנתבע לשלם לתובעים סכום זה, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בתוך 30 יום.