בג"צ 103/67

תקציר

העותר, תאגיד זר הרשום בישראל, ביקש להפעיל מעון יום המספק חינוך דתי והגיש בקשה לרישיון מהמשיבים. המשיבים נעתרו לבקשה אך קבעו כי רק ילדים בני הדת הנוצרית האוונגליסטית יוכלו להתקבל בהסתמך על תקנה 6(ה). העותר ערער על תנאי זה וטען כי השר חרג מסמכותו ופגע בחופש הדת. בית המשפט העליון קבע כי מטרת החוק היא הבטחת שלומם הנפשי של ילדים במעונות יום וכי לשר יש סמכות להטיל את התנאי. הוא לא מצא סיכון לאפליה דתית מכיוון שהתקנה חלה על כל הדתות באופן שווה. התקנה הוגבלה לילדים עד גיל 14, וגם בגיל זה היא לא מנעה גיורים שנעשו כדין. בית המשפט הדגיש את עליונות טובת הילד, המשרתת על ידי מזעור קונפליקטים דתיים. ההחלטה התקבלה בהיסוס, שכן בית-המשפט קרא לזהירות בענייני חופש דת, והצו בוטל בכפוף לתנאי משוכתב. השופט אוסמן והשופט כהן הסכימו עם ההחלטה.