מ"ת 8812-08-12

תקציר

השופט סוקר את הראיות שהוצגו בתיק נגד המשיב. באשר לאישום 1, מקבל השופט את עדותו של חוסאם ביסאן, מכר משותף של המשיב והמתלונן, כראיה מספקת לאיום שהשמיע המשיב כלפי המתלונן. השופט מציין כי ייתכן שהאיום נעשה מתוך כעס, אך התעקשותו של המשיב להעביר את המסר מעידה על כוונה להפחיד. אשר לאישום 2, השופט מוצא ראיות מספיקות לכאורה לכך שהמשיב שידל את ח'דר נסראלדין לגרום נזק גופני למתלונן ולבצע הצתה. השופט שוקל ודוחה את טענות בא כוח המשיב בדבר אי קבילות שיחות מוקלטות בין המשיב לחאדר, וכן את טענת המשיב כי דבריו נאמרו בלהט הרגע ויש לפרשם כסלנג הקשור לתביעה האזרחית בין המשיב למתלונן. השופט מגיע למסקנה כי דבריו של המשיב היו ברורים וחד משמעיים, והצביעו על שידול לביצוע פשעים חמורים. השופט מדגיש את פוטנציאל הפגיעה במעשיו של המשיב, את הסכנה שהוא מהווה לציבור ואת הצורך להגן על שלמות גופו של המתלונן, המצדיק את מעצרו של המשיב ללא אפשרות לשחרור בערבות. הם קובעים כי מעשיו של המשיב לא היו מעידה רגעית בשיקול הדעת אלא ניסיון מתוכנן לגרום נזק, תוך הפגנת חוסר כבוד לחוק ונכונות לערב אחרים בפעילות פלילית. עוד הורה השופט להגביל את עיסוקו של המשיב כעורך דין במסגרת מעצר הבית שלו, מתוך סברה כי הדבר נחוץ כדי לצמצם את הסכנה הפוטנציאלית הנשקפת ממנו ולמנוע ממנו קשר עם עבריינים מורשעים. החלטה זו, הם מבהירים, אינה קביעה בדבר כשירותו של המשיב לעסוק בעריכת דין אלא אמצעי להבטחת שלום הציבור. לסיכום, השופט מקיים את הצו הקודם למעצר בית ומוסיף את ההגבלה על עיסוקו המשפטי של המשיב, ומוצא בה אמצעי זהירות מתחייב. השופטת מציינת כי המשיב סירב לקיים דיון בעניין וכי ההחלטה מבוססת על ראיה לכאורה. פסק הדין ניתן בנוכחות שני הצדדים ובאי כוחם.