ע"א 1695/19

תקציר

דיירת (המערערת) שחתמה על הסכם שכירות דירת מגורים ערערה על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה שלא לפסול עצמו מלדון בתביעתה נגד המשכיר (המשיב). השוכרת, עורכת דין במקצועה, טענה כי בית המשפט הפגין משוא פנים במהלך הדיון, לחץ עליה והפחיד אותה לקבל הצעת פשרה. עוד טענה כי פרוטוקול בית המשפט אינו משקף נאמנה את הדיון. השוכר ביקש להעביר את התיק לבית משפט אחר, אך בקשתו נדחתה, ורק אז ביקש את פסילתו. הערעור כלל בקשה לצרף הקלטה לא חוקית של השימוע שערך בעלה של הדיירת ו"חוות דעת של איש מקצוע". השופטת דחתה את הערעור, מצאה את טענותיה של הדיירת לא משכנעות וציינה כי היא עיכבה את בקשת הפסילה. עוד קבע בית המשפט כי השוכר אינו יכול להסתמך על הקלטה בלתי חוקית. כמו כן, הודגש כי דברי השופט במהלך הדיון, שנערכו בהסכמת הצדדים שלא לפרוטוקול, לא הצביעו על משוא פנים, במיוחד נוכח תפקידו הפעיל של בית המשפט בחקירות תביעות קטנות. גם ההחלטה לדחות את בקשת הדייר להעברה והעיכוב בהגשת בקשת הפסילה היו נימוקים מספיקים לדחיית הערעור. משכך, הערעור נדחה, והבקשות לצרף את ההקלטה וחוות הדעת נדחו.