ע"א 6965/19

תקציר

במרכזו של פסק דין זה נסוב בניין הממוקם ברחוב הציונות בחיפה, בו מתגוררים דיירים מוגנים, ובהם המשיב אלבסול. ההיסטוריה של הנכס מתחילה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, כאשר הקרקע נרכשה על ידי קרובי משפחה של המשיבים לואיס ונחאס. בשנת 1952 העביר לואיס את הבניין לידי המבקשת, הכנסייה, באמצעות שטר נאמנות. למשפחת נחאס הייתה זכות שכירות בבניין, ונאסר על הכנסייה להעביר זכויות אלה. בשנת 2010 חתם אלבסול על הסכם רכישה של הבניין עם הכנסייה, בכפוף לאישור הכס הקדוש. בינתיים הוגשו שתי תביעות לבית המשפט המחוזי בחיפה. אלבסול עתרה להכריז עליה כבעלת הבניין, ואילו משפחת נחאס טענה לזכויות בעלות. בית המשפט המחוזי פסק לטובת אלבסול, מה שהוביל את הכנסייה לערער על ההחלטה ולבקש צו מניעה זמני על הנכס. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את הבקשה לסעד זמני, בנימוק של מאזן הנוחות וסיכויי הצלחת הערעור. בית המשפט הדגיש כי החשש לנזק בלתי הפיך למקרקעין אינו מצדיק אוטומטית צו מניעה, במיוחד כאשר הנכס משמש להשקעה או למסחר. הכנסייה, שאין לה ערך סנטימנטלי או ייחודי המיוחס לנכס, יכולה לקבל פיצוי כספי אם הערעור יתקבל. בעקבות זאת נדחתה הבקשה לצו מניעה זמני, והכנסייה חויבה לכסות את הוצאותיו של אלבסול בסך 15,000 ₪.