בג"צ 2188/12

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה בשל שיהוי יתר מצד העותר. העתירה, שביקשה לערער על החלטת ממשלה שהתקבלה בשנת 2001 בנוגע לטיפול באנשי צד"ל, הוגשה בשנת 2011 - עשר שנים לאחר קבלת ההחלטה. העותר לא סיפק הסבר מניח את הדעת לשיהוי הממושך, שהיווה חסרון משמעותי בעניינו. זאת ועוד, פנייתו של העותר למינהל הרלוונטי להכרה בזכויותיו הייתה חלקית וחסרה תצהירים מכריעים, אותם הגיש לבית המשפט רק בעתירתו. הדבר העלה את סוגיית אי מיצוי ההליכים, שכן היה על העותר לתת למינהל הזדמנות לבחון את טענותיו ביסודיות בטרם יפנה לבית המשפט. לגופו של עניין, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת המינהל. טענותיו של העותר בדבר עמדותיו בצד"ל סתרו רישומים קודמים ולא נתמכו בראיות משכנעות. בית המשפט מצא את עמדת המשיבים סבירה יותר, שהתבססה על רישומים עכשוויים שהצביעו על חלקו של העותר בצד"ל כנמוך מכפי שטען. העותר לא הוכיח כי המינהל פעל שלא כדין או בחוסר תום לב; לפיכך, בית המשפט לא ראה הצדקה להתערב בהחלטת המינהל. בסופו של דבר, העתירה נדחתה ללא צו להוצאות.