ת"א 2657/04

תקציר

המחלוקת היא בין התובעים, אשר שכרו את שירותיו של הנתבע לביצוע עבודות שיפוץ בביתם, שכללו הן שיפוץ ביתם הקיים והן בניית תוספת לבית. התובעים טענו כי התוספת נבנתה שלא כדין וכי הנתבעת סירבה לבצע את התיקונים הנדרשים. כתוצאה מכך, הם נאלצו לשכור קבלן אחר כדי לסיים את העבודה, והם תבעו את הנתבע על ליקויי בנייה. בינתיים טען הנתבע כי ביצע חלק מהעבודות והתכוון להשלימה, אך התובעים סירבו לשלם לו והגישו תביעה שכנגד בדרישה לקבל את יתרת התשלום עבור העבודה שבוצעה. בית המשפט בחן את הנסיבות שהובילו להפסקת העבודה ומצא כי היו לתובעים סיבות לגיטימיות לאי שביעות רצון מעבודתה של הנתבעת, שכן היו בה ליקויים רבים ואיכותה ירודה. בית המשפט קיבל את טענת התובעים כי הם התנו את השלמת התשלום בתיקון ליקויים אלה, דבר סביר ולא הפרת חוזה. עוד ציין בית המשפט כי הנתבעת הודתה במשתמע בקיומם של ליקויים אלה ולא הביאה כל ראיה לסתור את חוות דעת המומחה שהציגו התובעים בנוגע לליקויים. באשר לתשלום עבור העבודה, קבע בית המשפט כי התובעים חויבו לשלם את מלוא הסכום עבור העבודה שבוצעה, דבר שלא היה שנוי במחלוקת, דהיינו 85,000 ₪ עבור התוספת ו-5,000 ₪ עבור עבודות השיפוץ בבית הקיים. בית המשפט דחה את טענת התובעים לקיזוז בגין תשלום נפרד ששילמו ישירות לקבלן אחר, שכן היא לא הועלתה בכתבי הטענות וחסרת אמינות. בתגובה לתביעה שכנגד מצא בית המשפט כי הנתבעת ביצעה באופן חלקי את עבודות השיפוץ באגף הישן של הבית והיא זכאית לתשלום עבור העבודות שבוצעו. בית המשפט העריך את התשלום המתאים ב-5,000 שקל. בית המשפט דחה טענות נוספות שהעלו התובעים שלא הוזכרו בכתב התביעה המקורי, לרבות טענות הנוגעות לעיכובים בביצוע, קריסת קיר חיצוני והשלמת העבודה על ידי קבלנים אחרים. עוד קבע בית המשפט כי הקבלה שסיפקו התובעים עבור עבודות שנעשו על ידי קבלן אחר הייתה בעלת ערך זניח, שכן היא לא נתמכה בעדויות או בראיות לתשלום בפועל. הן התובעים והן הנתבע תבעו פיצויים בגין עוגמת נפש. בית המשפט התייחס לפסקי דין קודמים וקבע כי במקרה זה אין הצדקה לפיצוי בגין עוגמת נפש, שכן התובעים לא הביאו כל ראיה מעבר לאי הנוחות ולעוגמת הנפש המובנית שעבודות הבנייה גורמות. כך גם לגבי טענת הנתבע, שכן הוא לא הביא כל ראיה למצוקה נפשית. לבסוף הגיע בית המשפט למסקנה כי תביעת התובעים בתביעה העיקרית בגין ליקויי בנייה התקבלה, והתביעה שכנגד התקבלה בחלקה. הנתבע חויב לשלם לתובעים 2,200 ₪ בתוספת מע"מ, וכן את הוצאותיהם בגין חוות דעת מומחים, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. מסכום זה ינוכו 11,020 ₪ בגין יתרת התשלום המגיע לנתבעת בגין העבודה שבוצעה. הנתבעת נדרשה לבצע תשלום זה תוך 45 יום, וכל הסכומים היו צמודים למדד וצברו ריבית עד ששולמו במלואם.