ע"א 7476/09

תקציר

הערעור עוסק בשאלה האם צווי אשפוז כפוי של מטופל הוצאו כדין. בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור שכן צווי האשפוז הוצאו בהתאם לסעיפים הרלוונטיים בחוק טיפול בחולי נפש. משמעות חוק הבטלות היחסית היא כי פגמים פרוצדורליים בצו האשפוז הראשוני אינם הופכים את תקופת האשפוז כולה לבלתי חוקית, במיוחד כאשר החלטות מאוחרות יותר התקבלו כדין. הצו הראשון, שהוצא ביוני 2000, התבסס על ראיות מספיקות למחלתו הנפשית של המטופל ולסכנה הפוטנציאלית שהוא מהווה לאחרים, והצדיקו אשפוז כפוי שאינו דחוף. גם הערעור השני על הצו, שנדון ביולי 2000, נדחה כדין לאחר בדיקה יסודית של מצבו של המטופל על ידי ועדה פסיכיאטרית. החלטות הוועדה התקבלו על בסיס נתונים מהימנים ותאמו את הערכת המטופל על ידי הצוות הרפואי. בנוסף, היעדר ייצוג משפטי של המטופל במהלך דיוני הוועדה, אף שיש להימנע ממנו, אינו פוסל את ההחלטות במקרה זה, שכן זכות הייצוג נחקקה רק שנים לאחר האירועים. עוד קובע בית המשפט כי צווי האשפוז הבאים, שהאריכו את שהותו של החולה, הוצאו כדין, על סמך מידע עדכני ועמידה בתנאים הנדרשים. כמו כן, סכום הפיצוי שנפסק למטופל בגין הפגמים הפרוצדורליים בתקופת האשפוז הראשונה הוא סביר. פסק דינו של השופט מלצר מתקבל, אפוא, והערעור נדחה ללא צו להוצאות. סגני הנשיא א' ריבלין ומ' נאור מסכימים.