בג"צ 2979/09

תקציר

העותר, בית ספר תיכון מוכר ולא רשמי בבעלות חברה בע"מ, ערער על החלטת המשיב שלא לתקצב תשלומי מע"מ, אותם נדרש העותר לשלם כחברה בע"מ אך לא כמלכ"ר. החלטת המשיבה שלא לשנות את מדיניות התקצוב שלה, המבוססת על מודל נורמטיבי אחיד שאינו מבחין בין סוגי בעלות שונים, הייתה מוצדקת. מודל התקצוב סביר ואינו מפלה את העותר. המודל קובע את התקציב על פי קריטריונים אובייקטיביים, ובחירת הפורמט המשפטי של הבעלות, והשלכותיה המיסוייות, הם שיקולים סובייקטיביים שמנגנון התקצוב אינו יכול לקחת בחשבון. יתר על כן, היתרונות והחסרונות של המתכונת שבחרה העותרת מקזזים זה את זה, והיענות לבקשתם למימון נוסף תציב אותם מעל עמותות. עוד טען העותר כי ההחלטה מפרה הסכמים שהותוו במסמך משנת 1981. עם זאת, המסמך אינו הסכם מחייב, והמשיבה אינה מחויבת לקיים פוליסה קבועה, במיוחד כאשר הנסיבות משתנות. למרות ששינוי המדיניות של המשיב נכנס לתוקף באופן מיידי, העתירה הוגשה מאוחר מכדי שטענה זו תתקיים, והדין החל אינו מחייב את המשיב לתקצב תשלומי מע"מ. בהינתן שמודל התקצוב סביר, שאינו מפלה את העותרת וכי המשיב רשאי לשנות את מדיניותו, יש לדחות את העתירה. ראוי גם לפסוק 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין למשיב.