עחד"ת 47442-02-23

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעת חוב שהגיש נושה נגד חברה. תפקידו של בעל התפקיד המכריע, במקרה זה, הנאמן, נדון כמעין שיפוטי, כלומר עליו לאזן בין זכויותיהם של כל הצדדים המעורבים. נטל ההוכחה מוטל על הנושה, שעליו להוכיח שתביעתו לגיטימית. בתי המשפט ציינו בעבר כי סמכותו של בעל התפקיד משתרעת על הכרעה בסוגיות משפטיות מהותיות, והחלטותיהם דומות לאלה של שופט. בדרך כלל, בתי המשפט אינם מתערבים בהחלטות של בעל התפקיד, אלא עושים זאת רק במקרים של סטייה קיצונית ומהותית מהסבירות או מהתקינות. הנושה צירף מסמכים רבים לתמיכה בתביעתם, אך הנאמן לא נדרש לנתח את כולם. במקום זאת, הייתה זו אחריותו של הנושה להגיש לבית המשפט ראיות רלוונטיות לתמיכה בטענותיו. הנאמן נתן לנושה הזדמנות מספקת לספק מסמכים נוספים ותצהיר מפורט לתמיכה בתביעתם. לגבי תשלום של 300 אלף שקל טען הנושה כי הוא נעשה לצד שלישי בשל בלבול בתוך החברה, אך מדובר בטענה חדשה שהועלתה בדיון ולא הייתה משכנעת. היו גם בעיות עם שטרי מסירה, כאשר רק 4 מתוך 20 שייכים לנושה, הטילו ספק בתביעתם. הנושה גם לא הביא כל ראיה לדרישת תשלום, מה שהטיל ספק נוסף בלגיטימיות התביעה. התנהלותו של הנאמן הייתה יסודית ונטולת פניות, ונתנה לנושה כל הזדמנות להוכיח את טענתו. ככלל, טיפולו של הנאמן בתביעת החוב היה סביר, ובית המשפט לא ראה סטייה קיצונית שתצדיק התערבות בהחלטתם. הערעור נדחה, והנושה חויב לשלם את הוצאות הנאמן.