ע"א 11039/07

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורו של אליהו נגד אבנר, וקובע כי אליהו הפר את הסכם שיתוף הפעולה בכך שגבה מאבנר שלא כדין מעבר לשכר החוקרים, בניגוד לחוק ביטוח רכב מנועי. בית המשפט לא מצא כל מניעה משפטית לטענתו של אבנר ודחה את טענותיו של אליהו בדבר טעויות עובדתיות בפסק הדין הראשון. בית המשפט תמך בפרשנותו של פסק הדין קמא לפיה אליהו כלל שלא כדין עלויות נוספות בגין הפעלת שירותי חקירה שלא נמסרו לאבנר, תוך הפרת חובות חוזיות ודיווחיות כאחד. התנהלות זו נתפסה כמשקפת חוסר תום לב, שכן אליהו לא דיווח בשקיפות על חיובי היתר הקשורים לשותפתה, אומד, והשפיעו על תרומותיו הכספיות של אבנר. עוד הודגש בפסק הדין כי חיובי יתר אלה, המוצדקים באופן כוזב כהוצאות אמיתיות וסבירות, סותרים את הוראותיו הספציפיות של ההסכם ואת נהליו הקבועים של אבנר, אשר הגדירו בבירור את ההוצאות המותרות. יתר על כן, אופייה הציבורי של תוכנית ביטוח רכב חובה הדגיש עוד יותר את חובת תום הלב והשקיפות, והדגיש את חומרת ההפרה ואת השפעתה על אמון הציבור. כתוצאה מכך, אליהו חויב לפצות את אבנר בגין החיובים המופרזים בסך 2,759,951 ₪, ובנוסף לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 70,000 ₪, דבר הממחיש את הדגש ששם בית המשפט על אחריותיות והקפדה על ההתחייבויות החוזיות והציבוריות במסגרת הסכמי הביטוח.